רד הוט צ'ילי פפרז
 | |
 | |
| מקום הקמה |
לוס אנג'לס  |
|---|---|
| מוקד פעילות | לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1982 |
| סוגה |
רוק אלטרנטיבי פאנק ראפ רוק פאנק מטאל |
| חברת תקליטים |
EMI (1984–1990) האחים וורנר (1990–הווה) |
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
אנתוני קידיס פלי צ'אד סמית ג'ון פרושיאנטה | |
| חברים לשעבר | |
|
הלל סלובק ג'ק איירונס קליף מרטינז ג'ק שרמן אריק מרשל ג'סי טוביאס דייב נבארו ג'וש קלינגהופר | |
  | |
רד הוט צ'ילי פפרז (באנגלית: Red Hot Chili Peppers, בתרגום מילולי: "פלפלי צ'ילי אדומים חריפים"; נקראת לעיתים בקיצור RHCP) היא להקת פאנק רוק אמריקאית פופולרית אשר נוסדה בשנת 1982 בלוס אנג'לס, קליפורניה. הסגנון המוזיקלי האופייני ללהקה הוא שילוב של מוזיקת רוק עם סגנון הפאנק (Funk Rock), אך לעיתים היא מוגדרת כלהקת רוק אלטרנטיבי, פאנק מטאל או ראפ רוק, עם השפעות מסגנונות מוזיקליים שונים כגון פאנק רוק (Punk Rock), רוק פסיכדלי, פופ רוק והבי מטאל. חברי הלהקה הנוכחיים הם הסולן אנתוני קידיס והבסיסט מייקל "פלי" בלזארי, אשר היו ממייסדי ההרכב המקורי, המתופף הוותיק צ'אד סמית והגיטריסט ג'ון פרושיאנטה.
Red Hot Chili Peppers זוכה לפופולריות רבה ברחבי העולם. היא שיאנית מכירות אלבומים, עם מכירות של מעל ל-100 מיליון אלבומים ברחבי העולם,[1][2][3] היא הייתה מועמדת ל-16 פרסי גראמי מתוכם זכתה עד היום בשישה,[4] והיא נבחרה להיכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2012.[5][6]
הלהקה נחשבת למצליחה ביותר בהיסטוריה של מצעד שירי הרוק האלטרנטיבי של מגזין בילבורד האמריקאי, ומחזיקה בתואר הלהקה עם מספר השירים הגדול ביותר אשר התברגו למקום הראשון במצעד בכל הזמנים (13 שירים), ובנוסף מחזיקה בתארים נוספים כגון הלהקה עם מספר השירים הגדול ביותר אשר הופיעו במצעד,[7] הלהקה ששיריה מופיעים במצעד בשלושה עשורים או יותר,[8] והלהקה עם השיר ששהה הכי הרבה זמן במקום הראשון במצעד בשנות ה-90.
מכרה כ-22 מיליון אלבומים בארצות הברית לבדה. מתוך אלה, שמונה סינגלים נכנסו לרשימת 40 המובילים במצעד ה-"Hot 100" של מגזין בילבורד (שלושה מתוכם לעשרת המובילים) וחמישה סינגלים במקומות הראשונים במצעדי זרם הרוק המרכזי. היא מחזיקה בשיא של כ-11 סינגלים במקומות הראשונים במצעדי הרוק המודרני.
ב-39 שנות פעילותה, הוציאה "צ'ילי פפרז" אחד-עשר אלבומי אולפן, שהמוקדמים מביניהם לא נחלו הצלחה רבה. ההרכב התחלף מספר פעמים, ורק הסולן קידיס והבסיסט פלי נותרו מאז ההתחלה. הלל סלובק, נגן הגיטרה המקורי, מת ב-1988 ממנת יתר של הרואין, ובעקבות כך פרש המתופף ג'ק איירונס. ב-1989 הצטרפו ג'ון פרושיאנטה וצ'אד סמית. אלבומם הבא, "Mother's Milk", נחל הצלחה רבה והיה לראשון שהופיע במצעד המוזיקה של מגזין "בילבורד". אלבומם החמישי, "Blood Sugar Sex Magik", הזניק אותם למעמד בכורה במיינסטרים המוזיקלי האמריקני ומכר כ-13 מיליון עותקים עד ל-2011. ג'ון פרושיאנטה עזב בשנת 1992, עקב חוסר הנוחות שגרם לו הפרסום הרב, והידרדר להתמכרות להרואין.[9]
אז חבר להרכב דייב נבארו, גיטריסט ג'יינז אדיקשן, והשתתף בהכנת אלבומם הבא, "One Hot Minute". זה לא השתווה ל"Sex Magik" ומכר בערך חצי ממספר העותקים של הקודם. זמן קצר לאחר צאתו, עזב נבארו את הלהקה בעקבות סכסוכים אישיים. פרושיאנטה, שנגמל מהתמכרותו, הוזמן לשוב בידי פלי ב-1998 ונענה בחיוב. הלהקה הפיקה אז את "Californication", שיצא בשנת 1999. האלבום היה למצליח ביותר שלהם אי פעם, ונמכר בכ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם.[9] "צ'ילי פפרז" הוסיפה להקליט וב-2002 יצא "By The Way", שהדגים שוב את הצלחתה המסחרית. לאחר סיום האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בינלאומי, במהלכו הוציאו את אלבום האוסף הראשון שלה. ב-2006 הופק האלבום הכפול "Stadium Arcadium", היחיד שלהם שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים בארצות הברית. ב-2009 פרושיאנטה עזב שוב, להמשיך בקריירת הסולו שלו, והוחלף בגיטריסט המשני בהופעות ג'וש קלינגהופר. ב-2011 וב-2016 הוציאה את האלבומים "I'm with You" ו"The Getaway", בהם הצליחה מסחרית עם הסינגלים הבולטים "The Adventures of Raindance Maggie" ו-"Dark Necessities" בהתאמה. ב-2019, אחרי הופעה היסטורית במצרים, קלינגהופר עזב את הלהקה אחרי 10 שנים, והתחלף בשנית עם ג'ון פרושיאנטה שחזר ללהקה 10 שנים לאחר עזיבתו.[10]
הלהקה לאורך השנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה והשנים המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להקת רד הוט צ'ילי פפרז קמה בשנת 1983, בשם "Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem", בה היו חברים אנתוני קידיס, מייקל "פלי" בלזארי, הילל סלובק, וג'ק איירונס. ארבעתם למדו יחד בבית הספר התיכון פיירפקס שבלוס אנג'לס. מאחר שסלובק ואיירונס כבר היו מחויבים להרכב אחר בשם "What Is This?", הרכב הפפרז הוקם למטרת הופעה אחת בפאב מקומי, לקהל של כ-30 איש. הם ביצעו שיר אחד שנכתב על ידי קידיס בשם "Out in L.A". ההופעה הייתה מוצלחת כל כך שהלהקה התבקשה לחזור למקום ולהופיע גם בשבוע שלאחר מכן.
הלהקה החלה להתפרסם בסצנת הרוק המקומית, ובעקבות ההצלחה החליטה לבסס את ההרכב ולשנות את שמה לרד הוט צ'ילי פפרז. הלהקה החלה להופיע במספר מועדונים ופאבים ברחבי לוס אנג'לס, אשר מתוך הופעות אלו הקליטו שישה שירים ליצירת אלבום הדמו הראשון שלהם. חצי שנה לאחר הופעתם הראשונה, פנתה אליהם חברת התקליטים EMI, והחתימה אותה על חוזה הקלטות. שבועיים לפני כן, קיבלה גם להקתם של סלובק ואיירונס חוזה הקלטות מחברת התקליטים MCA.
במשך זמן פעילותה של הלהקה, ראו בה סלובק ואיירונס פרויקט צדדי, ולאחר קבלת חוזה ההקלטות עם "What Is This?" עזבו את ההרכב.
במקום לפרק את הפפרז, החליטו קידיס ופלי לגייס חברים חדשים להרכב. קליף מרטינז, חברו של פלי, הצטרף ללהקה כמתופף זמן קצר לאחר מכן. מהאודישנים שערכו למספר גיטריסטים, נבחר ללהקה ג'ק שרמן, והם החלו לעבוד על אלבומם הראשון. האלבום "The Red Hot Chili Peppers" יצא ב-10 באוגוסט 1984. על אף שהאלבום לא נחל הצלחה במכירות, השמעותיו בתחנות רדיו של אוניברסיטאות וקולג'ים והשמעות רבות ב-MTV, תרמו ליצירת גרעין מעריצים ללהקה. בסופו של דבר נמכר האלבום בכ-300,000 עותקים.
הלהקה יצאה למסע הופעות בעקבות צאת האלבום, אך גם הוא לא נחל הצלחה רבה. במהלך מסע ההופעות, מתחים מוזיקליים ויומיומיים בין קידיס ושרמן, הובילו בסופו של דבר לפיטוריו של שרמן. הילל סלובק חזר למלא את מקומו כגיטריסט, לאחר שעזב את "What Is This?".
Freaky Styley ו-The Uplift Mofo Party Plan (1985–1988)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורג' קלינטון נבחר להפיק את אלבומם הבא של הלהקה – "Freaky Styley". האלבום הוקלט באוניברסיטת ווין שבדטרויט, מישיגן. קלינטון שילב לסגנונה המוזיקלי של הלהקה אלמנטים של פאנק (Funk) ופאנק (punk) וסגנונות מוזיקה שונים נוספים. קשריה של הלהקה עם קלינטון היו טובים יותר מאשר עם מפיקם הקודם אנדי גיל. על אף האלבום המבטיח, הוא לא זכה להצלחה רבה, לא נכנס לאף מצעד פזמונים ואף כשל בעקיפת המוניטין של אלבומם הקודם. גם מסע ההופעות לאחר צאת האלבום נחשב כלא מספק בעיני הלהקה.[9]
ב-1986, הופיעה הלהקה בסרט "ההחלקה לניצחון" כשהם מנגנים את השיר "Blackeyed Blonde" מאלבומם החדש. בערך באותה התקופה הופיעה הלהקה גם בסרט "Tough Guys" בכיכובם של ברט לנקסטר וקירק דאגלס, כשהם מבצעים את השיר "Set It Straight" במועדון לילה בלוס אנג'לס.
קליף מרטינז פוטר מההרכב בקיץ של שנת 1986. הלהקה שכרה לתקופה קצרה את המתופף צ'ק ביסקיטס, אך ג'ק איירונס, שהיה חסר עבודה או מחויבויות אחרות, החליט לחזור להרכב הלהקה, להפתעתם הרבה של קידיס, פלי וסלובק. הלהקה ניסתה להעסיק את ריק רובין להפקת אלבומם הבא, אך הוא סירב להצעתם. לאחר חיפושים, שכרה הלהקה את המפיק מייקל ביינהורן, שהיה אפשרותם האחרונה. הם החלו להלחין ולכתוב שירים בקצב מהיר, והאלבום החל לקבל צורה – הוא קיבל את אותם האלמנטים של הפאנק כמו באלבום הקודם, אך קיבל גם זיקה חזקה ומשמעותית לסגנון הפאנק רוק. האיחוד המחודש של חברי ההרכב המקוריים החיה את תהליך ההקלטות.
ב-29 בספטמבר 1987, יצא האלבום "The Uplift Mofo Party Plan", והיה לאלבומם הראשון שהופיע במצעד כלשהו. על אף שהגיע למקום ה-148 בלבד במצעד ה-"Hot 200" של מגזין בילבורד, הוא נחשב כהצלחה מסוימת ביחס לשני האלבומים שקדמו לו.
אולם, במהלך תקופה זו, קידיס וסלובק החלו לפתח התמכרות קשה לסמים, מה שגרם לביצועים קלושים מצידם, ובייחוד מצידו של סלובק. הלהקה החליטה להתעלם מאיכות הביצועים והמשיכה להופיע כרגיל. התמכרותו של סלובק הובילה למותו ב־25 ביוני 1988, זמן לא רב לאחר תום מסע ההופעות שלהם באירופה. הוא נמצא מת מחוץ למלון בעיר לוס אנג'לס. ג'ק איירונס, חברו הטוב של סלובק עוד מימי התיכון, עזב את הלהקה באומרו כי הוא אינו מעוניין להיות חבר בלהקה שחבריה מתים. איירונס הצטרף ללהקת הגראנג' מסיאטל – פרל ג'אם, אך מותו של סלובק המשיך לרחף מעל לראשו, והוא עזב גם אותה.
Mother's Milk והכניסה ההדרגתית למיינסטרים (1989–1990)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניסיון להתמודד עם מותו של סלובק ועזיבתו של איירונס, קידיס ופלי גייסו ללהקה את המתופף של להקת דד קנדיז – די. אייץ'. פליגרו ואת הגיטריסט דווין מקניט. שניהם לא הסתדרו עם פלי ועם קידיס, והוחלפו זמן קצר לאחר מכן. לעומת זאת, לזמן פעילותו הקצר של פליגרו בהרכב הייתה השפעה חזקה עיקרית אחת ללהקה: היא הובילה להגעתו של ג'ון פרושיאנטה, מכר של פליגרו, לאודישנים לגיטריסטים ללהקה. פרושיאנטה היה מעריץ צעיר ונלהב, והיה מעוניין מאוד להתקבל ללהקה. בעקבות האודישן המוצלח של פרושיאנטה, הלהקה החליטה לצרפו אליהם.
שלושה שבועות לפני תחילת ההקלטות, הלהקה הייתה עדיין חסרת מתופף, על אף מספר אודישנים שערכו. בסופו של דבר, מכר של הלהקה הפנה אותם לצ'אד סמית, שהיה מתופף מיומן. קידיס התנגד תחילה לאפשרות שייבחן, אך בסופו של דבר החליט לאפשר לו לנסות. חברי הלהקה התרשמו מנגינתו באודישן והחליטו לצרפו להרכב.
הקלטות האלבום הרביעי של הלהקה התעכבו בשל סכסוך שהיה לחבריה עם המפיק מייקל ביינהורן, שהתעקש שלנגינת הגיטרה של פרושיאנטה יינתן צליל חזק ועיקרי, הדומה לצליליו החזקים של סגנון ההבי מטאל. דרישות אלו גרמו לאי נוחות מצד פרושיאנטה, אשר נגדו את סגנון הנגינה המועדף עליו. דוגמה לנגינה זו אפשר לשמוע בשיר "Nobody Weird Like Me".
אלבומה הרביעי של הלהקה, "Mother's Milk" (חלב אם) יצא באוגוסט 1989. האלבום היה לאלבומם המצליח ביותר עד אז – נתוני המכירות היו טובים, ושירים ממנו הושמעו לעיתים תכופות ברדיו והופיעו ב-MTV. מאלבום זה יצאו לראשונה מספר להיטים למקומות הראשונים במצעדים – השיר שהוקדש ונכתב על סלובאק – "Knock Me Down", גרסת הכיסוי לשירו של סטיבי וונדר "Higher Ground", והשיר "Taste the Pain", שהפך לחלק מפסקול הסרט "אמרי לי כן". האלבום הגיע למקום ה־52 במצעד ה־"Hot 200" של מגזין בילבורד, והפך לאלבום הזהב הראשון של הלהקה. בעקבות הצלחתו של האלבום, יצאה הלהקה למסע הופעות של כ־9 חודשים בארצות הברית ובאירופה.
פרסום, Blood Sugar Sex Magik, ועזיבתו הראשונה של ג'ון פרושיאנטה (1990–1992)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990, עזבה הלהקה את חברת התקליטים EMI, וחתמה על חוזה הקלטות עם האחים וורנר. ריק רובין, מפיק ידוע שעבד לפני כן עם להקות ידועות כמו הביסטי בויז, סלייר ו-Run DMC, נשכר להפקת אלבומם החמישי. תהליך הכתיבה של האלבום הזה היה יצרני ופורה יותר מאשר של קודמיו.
הלהקה החלה בתהליך מתיש בן שישה חודשים של הקלטות, חזרות, כתיבה ופיתוח רעיונות חדשים. אולם, רובין לא היה מרוצה מביצוע התהליך באולפן ההקלטות הרגיל בו הקליטו, והחליט כי הלהקה זקוקה לאולפן מסוג אחר, ולכן העביר אותם לאחוזה שהייתה בבעלותו באזור. במשך השבועות הבאים, פלי, קידיס ופרושיאנטה שהו בבידוד, וכמעט ולא עזבו את האחוזה במהלך תהליך ההקלטות. לעומתם, סמית החליט שלא להתגורר באחוזה, משום שהאמין כי היא רדופת רוחות.
חברי הלהקה לא הצליחו להחליט על שם לאלבומם החדש, אך רובין החליט כי כותרת השיר מתוך האלבום "Blood Sugar Sex Magik" היא המתאימה ביותר לאלבום. על אף שהשיר לא היה סינגל, רובין האמין כי זו הכותרת הטובה ביותר שהייתה בידיהם באותו הזמן.
ב־24 בספטמבר 1991, לאחר שישה חודשי הקלטות, יצא האלבום "Blood Sugar Sex Magik". השיר "Give It Away" יצא כסינגל ראשון, ולבסוף זכה בפרס גראמי, והיה לשיר הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הרוק המודרני של מגזין בילבורד. הבלדה "Under The Bridge" יצאה כסינגל אחריו, והגיעה למקום השני במצעד ה-"Hot 100" של מגזין בילבורד. דירוג זה היה לגבוה ביותר אליו שיר של הלהקה הגיע במצעד זה, והשיר הפך לאחר משיריהם המוכרים ביותר. סינגלים נוספים שיצאו מאלבום זה, "Breaking the Girl" ו-"Suck My Kiss" גם זכו להצלחה במצעדי המוזיקה. האלבום עצמו הפך לסנסציה בינלאומית, עם מכירות של מעל ל-15 מיליון עותקים, והגדלה משמעותית של קהל המעריצים של הלהקה. "Blood Sugar Sex Magik" דורג במקום ה-310 במצעד 500 האלבומים הטובים של כל הזמנים של מגזין רולינג סטון, וכשנה לאחר יציאתו, ב-1992, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים השנתי בארצות הברית.
מבקרים החלו להשוות את הלהקה ללהקות גדולות כנירוונה, סמאשינג פאמפקינס ופרל ג'אם. אולם, הצלחתה של הלהקה וההתמכרות לסמים החלו להשפיע על פרושיאנטה, שהחליט לפרוש ממנה במהלך מסע ההופעות שלה ביפן במאי 1992. לאחר פרישתו, שקע פרושיאנטה בהתמכרות קשה להרואין וקוקאין. המצב היה בעייתי ללהקה, מכיוון בשבוע שלאחר מכן הייתה צריכה להופיע באוסטרליה. תחילה הם שקלו לגייס את הגיטריסט זאנדר שולס, אך לבסוף החליטו לבטל את ההופעות. הגיטריסט אריק מרשל נשכר להחליף את פרושיאנטה, והלהקה המשיכה להופעתה בפסטיבל לולפלוזה של שנת 1992. בנוסף, מרשל הופיע בווידאו קליפ של השירים "Breaking the Girl", "If You Have to Ask" ויחד עם הלהקה בפרק הסיום של עונתה הרביעית של הסדרה משפחת סימפסון.
בספטמבר 1992, הלהקה ביצעה את השיר "Give It Away" בטקס הענקת פרסי MTV. הלהקה הייתה מועמדת לשבעה פרסים, מתוכם זכו בשלושה, ביניהם בפרס חביבי הקהל.
ב-24 בפברואר 1993, הלהקה, יחד עם ג'ורג' קלינטון וכוכבי ה-P-פאנק, ביצעו את השיר "Give It Away" שנית, אשר זיכה אותם בפרס גראמי הראשון שלהם באותו הערב. הופעה זו סימנה את קיצו של מסע ההופעות של האלבום והופעתם האחרונה עם מרשל. ללהקה היו תוכניות להמשיך ליצור לקראת אלבומם הבא, אך בסופו של דבר החליטו כי מרשל אינו מתאים לתוכניותיהם אלו. ג'סי טוביאס, מתופף מלהקה מקומית בלוס אנג'לס גויס להרכב. תקופת פעילותו בלהקה לא האריכה ימים, וחברי הלהקה הצהירו כי לא הייתה ביניהם כימיה נכונה. בסופו של דבר, הגיטריסט של להקת ג'יינז אדיקשן, דייב נבארו, צורף להרכב, לאחר שסירב לבקשתם הקודמת זמן קצר לאחר פרישתו של פרושיאנטה.
One Hot Minute וירידה מסוימת בפופולריות (1993–1997)
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייב נבארו הופיע לראשונה עם הלהקה בפסטיבל וודסטוק בשנת 1994. לאחר ההופעה בפסטיבל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות קצר, במהלכו ביצעה מופע חימום ללהקת הרולינג סטונז. כלפי חוץ, נראה היה כי הלהקה התמסדה לבסוף, אך יחסיהם הפנימיים של שלושת חבריה עם נבארו החלו להתדרדר. הרקע המוזיקלי השונה שלו גרם לסכסוכים בלהקה כשהתחילו להופיע. סכסוכים אלו המשיכו גם בשנה לאחר מכן, כשיצא האלבום "One Hot Minute". האלבום יצא לאחר כשלושה חודשי עבודה בהוואי, ב-12 בספטמבר 1995, לאחר עיכובים ודחיות רבים. הלהקה הצהירה כי האלבום הוא אפל ועצוב יותר ומזכיר יותר את סגנון ההארד רוק בהשוואה לחומרים שקדמו לו. למרות ביקורות מעורבות, האלבום היה הצלחה מסחרית ונמכר בכ-5 מיליון עותקים ברחבי העולם. מהאלבום יצא הסינגל השלישי של הלהקה שהגיע למקום ראשון במצעד – הבלדה "My Friends", ובנוסף נהנתה הלהקה מהצלחתם של השירים "Warped" ו-"Aeroplane".
בנוסף לצאת האלבום, השתתפה הלהקה במספר פסקולים נוספים. הם ביצעו גרסת כיסוי לשיר "I Found Out" של ג'ון לנון כחלק מהאלבום "Working Class Hero: A Tribute to John Lennon" – מנחה לג'ון לנון. בנוסף, ביצעו גרסת כיסוי לשירם של להקת "Ohio Players" – "Love Rollercoaster", כחלק מהפסקול של הסרט ביוויס ובאטהד דו אמריקה, שיצא מאוחר יותר כסינגל.
במהלך תקופה זו חזר קידיס להשתמש בסמים, ובנוסף לו החל גם נבארו להשתמש בהם. מצבם היה כה קשה שבאחת מחזרות הלהקה, נפל נבארו על המגבר שלו בעקבות צריכת הסמים. באפריל 1998 הוצהר כי נבארו עזב את הלהקה עקב מחלוקות יצירתיות; קידיס הצהיר כי ההחלטה הייתה משותפת.
חזרתו של פרושיאנטה, Californication והחזרה למיינסטרים (1998–2001)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים שלאחר פרישתו מהלהקה נודע לציבור כי ג'ון פרושיאנטה פיתח התמכרות קשה להרואין שהביאה עליו עוני, ובתקופה מסוימת אף היה על סף מוות. בסופו של דבר, הוא שוכנע לעבור השתקמות וגמילה מסמים בינואר 1998. לאט לאט, התחילו חייו של פרושיאנטה לחזור למסלולם, ותהליך הגמילה הסתיים בפברואר באותה השנה. במהלך ההתמכרות, ספג פרושיאנטה פגיעות ופצעים חמורים, שחלקם דרשו ניתוחים, כצלקות בידיים, אף שבור ושיניים שבורות שעלולות היו לגרום לזיהום קטלני.
באפריל 1998, פלי הלך לבקר את פרושיאנטה, והזמין אותו לחזור להרכב הלהקה, ופרושיאנטה קיבל את הצעתו מיד. באותו השבוע, בפעם הראשונה זה שש שנים, התאסף ההרכב המאוחד לנגן. פלי תיאר את רגע חזרתו של פרושיאנטה כ"רגע המכריע" בהיסטוריה של הלהקה. אך על אף המורל המרומם של הלהקה עקב חזרתו של פרושיאנטה, עבר זמן מה עד שהם התחילו לעבוד על שירים, בשל מצבו הפיזי והנפשי. פרושיאנטה התקשה להתרגל לנגינה בלהקה שוב, ומאחר ואיבד את כל הגיטרות שלו בשריפה בביתו, ממנה בקושי נמלט והיה לו קשה לחזור לשגרת החיים שהייתה לו לפני ההתמכרות. אך על אף הקשיים, כישרונו של פרושיאנטה לא אבד והלהקה החלה ליצור שירים חדשים. ב-8 ביוני 1999, לאחר מעל לשנה של הקלטות והפקה, יצא אלבומם השביעי "Californication". האלבום נמכר בכ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה עד היום. Californication אופיין בשירים יותר מלודיים וקטעי נגינה של גיטרה, אשר היה שונה מסגנונה המסורתי של הלהקה.
מהאלבום יצאו עוד שלושה סינגלים למקומות הראשונים במצעדי הרוק המודרני: "Scar Tissue", "Otherside" ו-"Californication". בנוסף, זכה השיר "Scar Tissue" בפרס גראמי של שנת 2000 על שיר הרוק הטוב ביותר. שירים אחרים כמו "Around the World", "Road Trippin'", ו-"Parallel Universe" נכנסו למצעדי פזמונים והגיעו ל-Top 40 על אף שלא פורסמו כסינגלים.
ביולי 1999, כחלק ממסע הופעות להפצת האלבום, הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק של שנת 1999. לפני ההופעה הם נתבקשו על ידי אחותו החורגת של ג'ימי הנדריקס לבצע את אחד משיריו, ובסופו של דבר החליטו לנגן את הקלאסיקה "Fire" של הנדריקס, לה ביצעו גרסת כיסוי באלבום Mother's Milk.
בספטמבר 2000, הלהקה הייתה מועמדת לחמישה פרסי MTV, מתוכם זכו בשניים על הווידאו קליפ של השיר "Californication" אותו גם ביצעו בטקס. בנוסף, זכתה הלהקה בפרס "MTV Video Vanguard Award" שמוענק לאמנים להם השפעה עמוקה על תרבות ה-MTV.
ב-2001, הלהקה הוציאה את DVD ההופעה הראשון שלהם, "Off the Map". ה-DVD הופק על ידי מכר ותיק של הלהקה, דיק רוד, שהפיק בנוסף את הווידאו קליפים של השירים "Catholic School Girls Rule" ו-"Universally Speaking". החומר ל-DVD נלקח משתי הופעות שונות, אך רוד מיזג את השירים כך שלא הבחינו בכך.
הופעה ראשונה של הלהקה בישראל תוכננה ל-28 באוגוסט 2001, בפארק הירקון. אולם שבועיים לפני ההופעה המיועדת, הודיעה הלהקה על ביטול בואה לישראל עקב המצב הביטחוני.
By the Way (2001–2004)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – By the Way (אלבום)
בתחילת 2001 החלה הלהקה להקליט את אלבומה החדש, שהופק אף הוא על ידי רובין. האלבום יצא ב-9 ביולי 2002 בשם "By The Way". פרסומה של הלהקה עלה עם צאת האלבום, שהמשיך את דרכו המוצלחת של "Californication". האלבום זכה בארבעה כוכבים מתוך חמישה של מגזין הרולינג סטון – הוא דורג במקומות הראשונים במצעדים ונמכר במיליון עותקים כבר בשבוע הראשון לאחר צאתו.
האלבום הוא דוגמה נוספת להתנתקות הלהקה מהסגנון שהיה אופייני לה בשנות ה-80, אך למרות השינוי, קהל המעריצים של הלהקה נותר עימה. סגנון הפאנק-ראפ המסורתי של הלהקה פינה את מקומו באלבום לשירים עם מלודיות עמוקות ושקטות יותר. מהאלבום יצאו חמישה להיטים נוספים: "By the Way", "The Zephyr Song", "Can't Stop", "Dosed" ו-"Universally Speaking", ולראשונה בהיסטורית הלהקה, הגיעו שיריה לפסגות מצעדי הפזמונים ב-16 מדינות ברחבי העולם. באלבום התמקד הגיטריסט פרושיאנטה בסגנון נגינה עמוק יותר בחלק מהשירים, ובחלקם אף הוסיף נגינת קלידים. צאת האלבום לווה במסע הופעות בן 18 חודשים ברחבי העולם. בשנה הראשונה לאחר צאת האלבום נמכרו כ-11 מיליון עותקים שלו ברחבי העולם.
בנובמבר 2003, לרגל 20 שנות פעילותה, הוציאה הלהקה את אלבום האוסף הראשון שלה, שעבורו הקליטו שני שירים נוספים – "Fortune Faded" ו-"Save the Population". האלבום דורג במקום ה-18 במצעד ה-"Hot 200" של מגזין בילבורד. אולם, לאלבום צורפו שני שירים בלבד מהאלבום החדש – "By The Way" ו-"Universally Speaking", בחירה שהעלתה ביקורת על חסרונם של שירים כמו "Can't Stop" ו-"The Zephyr Song" באלבום.
מחלקו האירופאי של מסע ההופעות הופק DVD ההופעה השני של הלהקה – "Live at Slane Castle", שצולם במהלך הופעתם בטירת סליין שבאירלנד ב-23 באוגוסט 2003. בנוסף, ממסע ההופעות הופק אלבום ההופעה המלא הראשון של הלהקה – "Live in Hyde Park" שהוקלט במהלך הופעתם בהייד פארק שבלונדון. יותר מרבע מיליון מעריצים שילמו מעל ל-17 מיליון דולר כדי לצפות בשלוש הופעותיה של הלהקה בפארק, שיא בשנת 2004; ההופעה דורגה במקום הראשון ברשימת ההופעות הטובות ביותר של מגזין בילבורד לשנת 2004. בהופעה זו נוגנו שני שירים חדשים שלא נוגנו קודם כן על ידי הלהקה – "Rolling Sly Stone" ו-"Leverage of Space".
ב-6 באוקטובר 2004, סולן הלהקה אנתוני קידיס הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו – "Scar Tissue". בספר מספר קידיס על חבריו, על אהבתו, על מאבקו בסמים ועל תשוקתו למוזיקה. בנוסף, מכיל האלבום חלק ממילות השירים של הלהקה, המציגים מעין היסטוריה ורקע לכתיבתו ומשמעותו של כל שיר.
Stadium Arcadium (2005–2007)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2006 יצא לאור אלבומה התשיעי של הלהקה – Stadium Arcadium, שהופק אף הוא על ידי ריק רובין. אף על פי שהלהקה הקליטה כ-38 שירים, אותם תכננו לחלק בין שלושה אלבומים, הם החליטו לבסוף להוציא רק כ-28 מהם באלבום כפול, ואת הנותרים להוציא כ־B-Sides של האלבום. לאחר שחרור האלבום, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מצליח, בו הצטרף ללהקה ג'וש קלינגהופר, חבר ותיק של הלהקה בכלל ושל ג'ון בפרט בתור גיטריסט המשנה שלהם. לאחר סיבוב ההופעות, החליטה הלהקה לקחת הפסקה של שנתיים כדי להתאושש מהעבודה הבלתי פוסקת שלה מאז 1999.
I'm with You ועזיבתו השנייה של פרושיאנטה (2009–2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך דרכה של הלהקה, הגיטריסט ג'ון פרושיאנטה הוחלף ב-2009 בג'וש קלינגהופר שהיה גיטריסט המשנה של רד הוט עד עזיבת ג'ון. בראיון אמר ג'ון כי הפעם, בניגוד לעבר, הוא לא עוזב עקב חוסר נעימות, אלא כי סגנון הלהקה המשתנה אינו מתאים לסגנונו האישי, ולמוזיקה שהיה רוצה ליצור. לאחר מכן הלהקה הפסיקה להופיע באופן זמני, כדי להקליט את אלבומה החדש שיצא ב-29 באוגוסט בשם I'm with You וב-18 ביולי יצא סינגל בשם "The Adventures of Raindance Maggie".
באפריל 2012, רד הוט צ'ילי פפרז נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול,[11] וקלינגהופר, שהיה בן 32 באותה עת, הפך לחבר הצעיר ביותר בתולדות היכל התהילה – ושבר את שיאו של סטיבי וונדר, שנכנס בגיל 38 להיכל בשנת 1989.
ביוני 2016 הוציאה הלהקה את אלבומה ה-11 The Getaway שזכה להצלחה ונמכרו ממנו כ-2 מיליון עותקים ברחבי העולם.
ב-15 במרץ 2019 נתנה הלהקה הופעה היסטורית בפירמידות במצרים. ההופעה שודרה במקביל בשידור חי ברשתות החברתיות.
הצטרפותו השלישית של פרושיאנטה (2020 ואילך)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2019, הודיעה רד הוט על עזיבתו של ג'וש קלינגהופר את הלהקה אחרי עשור, ובתוך כך גם על חזרתו של ג'ון פרושיאנטה ללהקה. הוא חזר ללהקה לראשונה מאז יציאתו ב-2009 לקריירת סולו, וזוהי הצטרפותו השלישית ללהקה לאחר שהצטרף בראשונה ב-1988 ובשנייה ב-1998.[10]
Unlimited Love
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 בפברואר 2022 פורסם הסינגל הראשון “Black Summer” כחלק מהאלבום “Unlimited Love” וב-4 במרץ 2022 פורסם השיר Poster Child גם כחלק מהאלבום "Unlimited Love” שיצא ב-1 באפריל 2022. המגזין רולינג סטון הכריז על התקליט כתקליט קאמבק ושחזור הצליל והתחושה של ימיה הגדולים של הלהקה[12]
Return Of The Dream Canteen
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 באוגוסט 2022 פרסמה הלהקה את הסינגל "Tippa My Tounge" מאלבומה החדש "Return Of The Dream Canteen", אותו פרסמה במלואו באוקטובר 2022.[13]
רד הוט צ'ילי פפרז בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעתה הראשונה של רד הוט צ'ילי פפרז בישראל הייתה אמורה להתקיים ב-28 באוגוסט 2001. לאכזבתם הרבה של המעריצים הישראלים, הלהקה ביטלה את הופעתה שבועיים לפני התאריך המיועד, עקב המצב הביטחוני באותם ימים.
בנובמבר 2011 פורסם לראשונה באופן רשמי כי הלהקה תופיע בספטמבר 2012 בפארק הירקון. ב-10 בספטמבר 2012 הלהקה הופיעה בפארק הירקון לעיני 50,000 צופים וזכתה לאהדה.[14][15][16]
ב-3 בפברואר 2020 הלהקה הודיעה באופן רשמי כי היא תחזור לישראל להופעה בפארק הירקון ב-10 ביוני 2020.[17]
ב-7 במאי 2020 הלהקה הודיעה כי ההופעה תבוטל עקב מגפת הקורונה, ונמסר מהמפיקים ב-18 במאי 2020 כי ההופעה תתקיים ב-23 ביוני 2021.
ב-26 באפריל 2021 הלהקה הודיעה שההופעה תדחה, מחברת ההפקה נמסר כי תאריך חדש לקיום ההופעה יפורסם בקרוב.
לבסוף ההופעה הייתה אמורה להתקיים בשנת 2023 אך ב-19 בנובמבר 2022 הודיעו המפיקים שההופעה מבוטלת לחלוטין "בשל אילוצי לוחות זמנים של סיבוב ההופעות הבינלאומי".
חברי ההרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרכבי נוכחי
- אנתוני קידיס – שירה (1982–היום)
- פלי (מייקל באלזארי) – גיטרה בס, קולות רקע (1982–היום), חצוצרה (1988–היום), קלידים (1991, 2011–היום)
- ג'ון פרושיאנטה – גיטרות, קולות רקע (1988–1992, 1998–2009, 2019–היום), קלידים (1998–2009, 2019–היום)
- צ'אד סמית – תופים, כלי הקשה (1988–היום)
- חברי הרכב בעבר
- הלל סלובק – גיטרות, קולות רקע (1982–1983, 1985–1988; מת ב-1988)
- ג'ק איירונס – תופים, קולות רקע (1982–1983, 1986–1988)
- קליף מרטינז – תופים (1983–1986)
- ג'ק שרמן – גיטרות, קולות רקע (1983–1984; מת ב-2020)
- דיווין מקנייט – גיטרות, קולות רקע (1988)
- די אייץ' פליגרו (דארן הנלי) – תופים (1988; מת ב-2022)
- אריק מרשל – גיטרות, קולות רקע (1992–1993)
- ג'סי טוביאס – גיטרות, קולות רקע (1993)
- דייב נבארו – גיטרות, קולות רקע (1993–1998)
- ג'וש קלינגהופר – גיטרות, קלידים, קולות רקע (2009–2019; נגן בסיבוב הופעות ב-2007)
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Red Hot Chili Peppers – 1984
- Freaky Styley – 1985
- The Uplift Mofo Party Plan – 1987
- Mother's Milk – 1989
- Blood Sugar Sex Magik – 1991
- 1995 – One Hot Minute
- Californication – 1999
- By the Way – 2002
- Stadium Arcadium – 2006
- I'm with You – 2011
- Rock & Roll Hall of Fame Covers EP – 2012
- The Getaway – 2016
- Unlimited Love – 2022
- Return of the Dream Canteen – 2022
סינגלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1984: "True Men Don't Kill Coyotes", "Get Up and Jump"
- 1985: "Jungle Man", "American Ghost Dance", "Catholic School Girls Rule", "Hollywood (Africa)"
- 1987: "Fight Like a Brave", "Me & My Friends"
- 1989: "Knock Me Down", "Higher Ground", "Taste the Pain "
- 1990: "Show Me Your Soul"
- 1991: "Give It Away"
- 1992: "Under the Bridge", "Suck My Kiss", "Behind the Sun", "Breaking the Girl"
- 1993: "If You Have to Ask", "Soul to Squeeze"
- 1995: "Warped", "My Friends"
- 1996: "Aeroplane", "Coffee Shop", "Shallow Be Thy Game", "Love Rollercoaster"
- 1999: "Scar Tissue", "Around the World"
- 2000: "Otherside", "Californication", "Road Trippin'", "Parallel Universe"
- 2002: "By the Way", "The Zephyr Song"
- 2003: "Can't Stop", "Dosed", "Universally Speaking", "Fortune Faded"
- 2006: "Dani California", "Tell Me Baby", "Snow ((Hey Oh))"
- 2007: "Desecration Smile", "Hump de Bump"
- 2011: "The Adventures of Raindance Maggie", "The Monarchy of Roses"
- 2012: "Look Around", "Did I Let You Know, "Brendan's Death Song"
- 2016: "Dark Necessities", "Go Robot"
- 2017: "Sick Love"
אוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- What's Hits?! – 1992
- Out in L.A – 1994
- Live Rare Remix Box – 1994
- The Best Of Red Hot Chili Peppers – 1998
- Under the Covers: Essential Red Hot Chili Peppers – 1998
- Greatest Hits – 2003
- I'm With You Outtakes – 2012
הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]DVD
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Red Hot Chili Peppers – Red Hot Skate Rock – 1987
- Red Hot Chili Peppers – Psychedelic Sexfunk Live from Heaven – 1990
- Red Hot Chili Peppers – Off The Map – 2001
- Red Hot Chili Peppers – Live at Slane castle 2003
- Red Hot Chili Peppers – Live: I'm With You – 2011
אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Red Hot Chili Peppers – Live in Hyde Park – 2004
- Red Hot Chili Peppers – Official Bootlegs – 2011–2013
אוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Red Hot Chili Peppers – Funky monks – 1992 (די.וי.די המכיל את המאחורי הקלעים של יצירת האלבום Blood Sugar Sex Magik)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רד הוט צ'ילי פפרז
רד הוט צ'ילי פפרז, ברשת החברתית פייסבוק
רד הוט צ'ילי פפרז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רד הוט צ'ילי פפרז, ברשת החברתית אינסטגרם
רד הוט צ'ילי פפרז, ברשת החברתית טיקטוק
רד הוט צ'ילי פפרז, ברשת החברתית VK
רד הוט צ'ילי פפרז, סרטונים בערוץ היוטיוב
רד הוט צ'ילי פפרז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר ספוטיפיי
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר Last.fm (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר AllMusic (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר דיזר
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר Yandex.Music (ברוסית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר Discogs (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר Songkick (באנגלית)- רד הוט צ'ילי פפרז, באתר Genius
- רד הוט צ'ילי פפרז, באתר SecondHandSongs
- רד הוט צ'ילי פפרז, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר בילבורד (באנגלית)
רד הוט צ'ילי פפרז, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
- מידע וכתבות
- אור ברנע, אדום עולה: הרד הוט צ'ילי פפרס חוזרים, באתר ynet, 17 ביוני 2011
- אור ברנע, רד הוט צ'ילי פפרס: מתגעגעים, נוקמים ומתפשטים, באתר ynet, 5 בספטמבר 2012
- עמי פרידמן, הרגע בו הצ'ילי פפרס הרקיבו, באתר ynet, 28 בינואר 2014
- רד הוט צ'ילי פפרז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ John Serba, Red Hot Chili Peppers play Super Bowl 2014: Anthony Kiedis' mom is proud of performance
- ^ Jimmy Blake, Sinead Garvan, Red Hot Chili Peppers make a triumphant return to Reading and Leeds festival
- ^ Red Hot Chili Peppers Sessions Archive
- ^ GRAMMY Award Results for Red Hot Chili Peppers
- ^ Rock Hall Library and Archive, Resilient. Ambitious. Innovative. The Red Hot Chili Peppers have been to hell and back wearing nothing but a tube sock.
- ^ ראו גם: https://www.youtube.com/watch?v=Qm1HdJwbDlE
- ^ Kevin Rutherford, U2's 'You're the Best Thing About Me' Debuts on Rock Charts
- ^ Kevin Rutherford, Beck Scores Record-Breaking No. 1 on Alternative Songs with 'Up All Night'
- ^ 1 2 3 דנה קסלר, מים מתחת לגשר: רגעי השיא והשפל של הרד הוט צ'ילי פפרס, באתר nrg, 10 בספטמבר 2012
- ^ 1 2 קאמבק: ג'ון פרושיאנטה חוזר לרד הוט צ'ילי פפרז, באתר ynet, 15 בדצמבר 2019
- ^ Red Hot Chili Peppers | Rock & Roll Hall of Fame, www.rockhall.com
- ^ The Red Hot Chili Peppers Return to Their Californicating Glory With ‘Unlimited Love’, רולינג סטון, 31 במרץ 2022
- ^ אמיר שוורץ, האלבום החדש של רד הוט צ'ילי פפרס הוא כנראה החלש ביותר שלהם, באתר ynet, 16 באוקטובר 2022
- ^ מני אבירם, ישראליקיישן: רד הוט צ'ילי פפרז היו מעולים, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2012
- ^ אור ברנע, לא היה חסר פלפל: הצ'ילי פפרס בתל אביב, באתר ynet, 11 בספטמבר 2012
- ^ עמי פרידמן, חם אש: איך היה בהופעה של רד הוט צ'ילי פפרז?, באתר nrg, 11 בספטמבר 2012
- ^ רן בוקר, כל הפרטים: ההופעה של רד הוט צ'ילי פפרס בישראל, באתר ynet, 3 בפברואר 2020
| רד הוט צ'ילי פפרז - פרסים | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
- רד הוט צ'ילי פפרז
- אמני וורנר רקורדס
- אמני קפיטול רקורדס
- זוכי פרס גראמי
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- זוכי פרס המוזיקה האמריקאית
- זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים
- זוכי פרס המוזיקה של בילבורד
- זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה
- חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
- להקות רוק אמריקאיות
- הרכבים ולהקות שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד
- להקות שהוקמו בשנת 1982